עבדיים היינו לבן הממשיך שמינינו 

אחד הפתרונות הקלים, הפשוטים, הזולים והמפתים ביותר לביצוע העברת זכויות בנחלה לדור ההמשך במושב, הינו מינויו של בן ממשיך בנחלה. אין ספק, כי ראשית השימוש בהליך העברת זכויות בנחלה לדור ההמשך באמצעות מינויו של בן ממשיך, נעשה ממניעים הגיוניים כתוצאה מגישה הסטורית שהתאימה לזמנים בהם החקלאות היתה ערך לאומי ובהם השתרשה הגישה לפיה חלוקתו של משק חקלאי בין יורשים אחדים, יכולה לפגוע בכושר קיומו של המשק כמשק חקלאי.

על כן, כדי להגשים את המטרה של שימוש בקרקע לעיבוד חקלאי, התגבשה מדיניות המוסדות המיישבים באשר לתנאי העברת הזכויות בנחלה, וזאת כדי כדי להשאיר את המשק החקלאי כיחידה משקית אחת שאינה ניתנת לחלוקה או לפיצול נחלה.
בנסיבות אלו, התפתח במשקים חקלאיים המושג "בן ממשיך" שהוא הבן שמעבד את המשק יחד עם הוריו ולאחר מלאת ימיהם עתיד הוא להיכנס לנעליהם ולהיות בעל הנחלה במקומם.
יודעים אנו, כי לא אחת, נעשה המינוי של אחד הילדים כבן ממשיך, מתוך אנטרסים שונים של בעלי הזכויות בנחלה (רצון לצרף את הבן כחבר אגודה, השתתפות בבחירות לוועד האגודה, אפשרות לבניית יחידת מגורים נוספת בנחלה וכד'), כאשר בחלק מהמקרים, לאף אחד מהצדדים הנוטלים חלק בהליך המינוי, אין כל כוונה אמיתית לצקת למינוי תוקף מחייב ובלתי ניתן לחזרה אשר יביא בסופו של יום לאחר פטירת ההורים להעברת הזכויות בנחלה לבן הממשיך.
בחלק מהמינויים הצדדים כלל אינם מודעים לכך, כי הליך המינוי של הבן הממשיך אשר כמוהו כהתחייבות חוזית בין שני צדדים שמשמעה "התחייבות בלתי חוזרת", הם אינם יודעים, כי ההליך אינו ניתן לביטול על נקלה, וכי יש צורך בהסכמת הצדדים להביא לביטולו או להוכחת קיומן של נסיבות חריגות המאפשרות את ביטולו של ההליך על ידי ההורים בעלי הזכויות בנחלה.

חשוב לדעת, כי כל עוד מסמכי המינוי תקפים וההתחייבות למינוי עומדת בעינה ולא בוטלה כדין, ההורים אינם יכולים להתעלם, להדחיק או למזער את מעמדו של הבן הממשיך, גם אם השתנתה דעתם של ההורים על אופי חלוקת ירושתם, גם אם השתנה מצבם הכלכלי של ההורים, גם אם השתנה ערך הנחלה או השתנה יחסו של הבן אליהם, למעט מקרים חריגים כפי שנקבעו בפסיקת בתי המשפט. 

לא אחת, עדים אנו במשפחות רבות לקיומם של יחסי תלות בין ההורים לבן הממשיך ומשפחתו המורחבת בתקופה שלאחר המינוי, מצב אשר עשוי להביא להשתעבדותם של ההורים לרצונותיו וצרכיו של הבן הממשיך, כאשר להורים אין כבר כל אפשרות לקבל החלטות בעצמם באופן חופשי ועצמאי.

גם אם הדברים אינם נאמרים במפורש, הרי שמינויו של בן ממשיך, כמוהו כתחילתו של תהליך בו מצהירים ההורים על העברת זכויותיהם בנחלה לבנם, ולמעשה בכך ניטלת מהם הזכות והאפשרות להחליט על נכסיהם באופן עצמאי ולבצע בהם טרנזקציה מכל סוג שהוא.

במושבים רבים נקבע בתקנון האגודה, כי עם קבלת הבן הממשיך לחברות ניטלת מההורים זכות החברות והם נגרעים מפנקס חברי האגודה ולמעשה התנהלותם באגודה מנווטת על ידי הבן הממשיך.
בידוע הוא, כי לעבד עברי על אף היותו במעמד נחות, היו לו לא מעט זכויות מאת אדוניו אשר פעמים העפילו על חובותיו כלפי אדוניו ולא לחינם נקטו חז"ל בלשון, כי : "הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו" (קידושין כ, ע"א).

על זו הדרך ניתן לומר, כי הורים הממנים בן ממשיך בנחלתם כקונים אדון לעצמם עוד בחייהם. השתעבדותם של ההורים לבנם לאחר מינויו כבן ממשיך הופכת אותם לא אחת לתלויים בו שכן יכולתם לבצע טרנזקציה בזכויותיהם בנחלה או היכולת לממש את הנחלה הינה מוגבלת ותלויה בקבלת הסכמתו של הבן הממשיך.
מינויו של בן ממשיך עשוי להיות אחד המצבים אשר בהם ההורים מכניסים עצמם ביודעין ליחסי תלות בבנם ומשפחתו, ולמעשה מגבילים את יכולותיהם הכלכליות ואת האפשרות לשנות את החלטתם על זהות יורש הנחלה בעתיד, כאשר בחלק מהמקרים הנחלה היא כל הונם, רכושם ומקור פרנסתם של ההורים.

אמנם, על פי הפסיקה, עצם ההכרה בבן כ-"בן ממשיך", אינה מעניקה לו זכויות קניניות בנחלה, אך היא מעניקה הרבה יותר מסתם הצהרה של ההורים שכן בעצם המינוי הופכות זכויותיהם של ההורים בנחלה לזכויות הנושאות "הגבלה" אשר תלווה את הצדדים מיום המינוי ואילך.

לכן ובטרם מחליטים ההורים להיכנס להליך מינויו של בן ממשיך, הליך שיש בו התחייבות ארוכת טווח בין הצדדים והצהרת כוונות מפורשת על זהותו של היורש העתידי, ראוי וכדאי לחפש דרכים ופתרונות נוספים וחלופיים שאינם מגבילים את בעלי הנחלה ואינם יוצרים יחסי תלות ארוכי טווח בין בני המשפחה.

אין כמו חג הפסח, המשקף ומסמל את היציאה מעבדות לחירות, כדי להגדיש את חשיבות החופש, החרות והעצמאות אשר מתוכם ניתן לקבל החלטות מושכלות אשר ישפיעו על עתידם הכלכלי והמשפחתי כאחד של בעלי הנחלה וצאצאיהם.